הדפסת מסך כוללת הצמדת מסך רשת למסגרת וחסימת פתחי הרשת באזורים שאינם מעוצבים, מה שמאפשר למשחת ההדפסה לעבור דרך הרשת הפתוחה ולהעביר אל הבד. הדפסת מסך התפתחה מתהליך הדפסת השבלונות. המסכים היו עשויים במקור מחוטי משי או ברונזה זרחן, אך הוחלפו ברובם במסכים עשויים מסיבי נימה סינתטיים. גודל הרשת נבחר על סמך דרישות תהליך ספציפיות. דפוסים נוצרים בדרך כלל באמצעות תהליך רגיש לאור: הרשת נמתחת מתוחה ומקובעת למסגרת, ולאחר מכן מצופה בתחליב רגיש לאור (כגון אלכוהול פוליוויניל או ג'לטין מעורבב עם אמוניום דיכרומט). לאחר הייבוש מניחים סרט שקוף הנושא את העיצוב מעל המסך לחשיפה לאור. לבסוף, המסך נשטף במים חמים כדי להסיר את האמולסיה שלא נחשפה ולאחר מכן מחוזק, וכתוצאה מכך מסך ההדפסה המוגמר.
הדפסת מסך כרוכה בהכנת מסך ההדפסה עצמו. (באופן היסטורי, המסכים היו עשויים ממשי עדין - ומכאן המושג "דפוס משי" - ולמרות שכבר לא נעשה שימוש במשי, השם נמשך בתעשייה.) המסך מורכב מבד דק עשוי ניילון, פוליאסטר או מתכת שנמתח בחוט בחוט הדוק מעל מסגרת עץ או מתכת. סרט אטום ולא נקבובי מוחל על בד המסך. הסרט האטום מוסר מהאזורים המתאימים לעיצוב, ומשאיר מאחוריו את הרשת הפתוחה; אזור זה הוא המקום שבו התבנית תודפס. ברוב היישומים המסחריים, בד המסך מצופה תחילה בסרט רגיש לאור, והדוגמה מתגלה על ידי הסרת הסרט באזורי העיצוב בתהליך של חשיפה לאור. להדפסה מניחים את המסך מעל הבד. משחת הדפסה מוזגת לתוך המסגרת, ומגב (כלי דומה למגב שמשות מכונית) משמש כדי לאלץ את המשחה דרך פתחי הרשת.
כל צבע בעיצוב דורש מסך נפרד כדי לאפשר הדפסה של צבעים מובחנים. לדוגמה, הדפסה בשלושה צבעים דורשת שלושה מסכים כדי להחיל את שלושת הצבעים על הבד. יתר על כן, רכיבי הדפוס של כל צבע חייבים להיות מיושרים במדויק על המסכים כדי להבטיח מיקום מדויק לאחר שגיאות מונעות הדפסה כגון גבעול ירוק של ורד המודפס באמצע עלי הכותרת האדומים שלו. "רישום" הוא המונח התעשייתי ליישור מדויק של כל צבעי הדפוס במהלך ההדפסה.
ישנן שלוש שיטות עיקריות להדפסת מסך, כולן מבוססות על אותם עקרונות יסוד. הראשון הוא הדפסת מסך ידנית; בשימוש נרחב בשנות העשרים של המאה הקודמת, הוא נשאר בשימוש היום עבור בגדים קטנים, אופנה או מוצרי אב טיפוס. השני הוא הדפסת מסך אוטומטית - הידועה גם בשם הדפסת מסך שטוח - הכוללת תהליך אוטומטי ומהירויות ייצור גבוהות יחסית (כ-500 יארד לשעה), מה שהופך אותה למתאים לבדים כמו בד טרי או להדפסה מסובכת בכמות קטנה. השיטה השלישית היא הדפסת מסך סיבובית, תהליך מתמשך המציע את מהירות הייצור המהירה ביותר (מעל 3,500 יארד לשעה) והיא כיום טכניקת הדפסת המסך הנפוצה ביותר [3-4]. עם זאת, החיסרון העיקרי של הדפסת מסך הוא צריכת המים הגבוהה ויצירת כמויות משמעותיות של שפכים במהלך הייצור.